מאיר ורחל שוקר

ההורים שלי מאיר ע"ה ורחל שוקר (שוכר) שתבדל"א עלו מעדן במרץ 1949, הם היו תושבי עדן, עלו זוג צעיר בגיל עשרים. הגיעו עם שלוש בנות. נעמי, רותי (נפטרה לצערנו), אביבה.

סבי וסבתי עלו לפני כן, היו קשורים לישראל ישעיהו. סבי בזמנו כל פעם שהגיעו שליחים לארץ, הם היו כל כך מאורגנים ומסודרים, הוא העביר להם כסף מראש כדי שיקנו בית בתל אביב ברחוב שבזי, נווה צדק.

הוריי עלו למחנה עתלית, כבר ברישום בכניסה לארץ אמרה אחת מהפקידות לאמי שהיא צעירה ובטח עד שתגיע לגיל ארבעים יהיו לה הרבה עוד 20 ילדים. את אביבה שהייתה בת שבעה חודשים לקחו לבית תינוקות כי היה חורף. אמי הייתה הולכת לבקר ולהניק אותה. יום אחד אמרו לה שלקחו אותה לבית החולים רמב"ם כי הייתה מקוררת. אמא נסעה לרמבם, במשך שלושה ימים לא נתנו לה לגעת בה, רק לראות מהחלון. היא הייתה יפייפיה, בריאה, עומדת ומחזיקה בברזלים של המיטה. ביום הרביעי ראתה שהמיטה ריקה. התחילה לצעוק, אמרו לה שהילדה מתה ושלחו אותה בידיים ריקות בלי תעודה ובלי גופה.

אחי נולד ב-1950. ככה שזה היה בוודאות ב1949. שלחו את ההורים לאחר מכן לרמתיים אבל אבי לא הסתדר עם החקלאות, הוא לא היה אדם כפרי בכלל. הם עברו לגור בבת ים, שם נולד אחי ולאחריו אני נולדתי.

בתור אישה צעירה, אמא הלכה לעבוד במעון נעמ"ת. הפכה להיות מטפלת במחלקת תינוקות אחרי שעברה הרבה הכשרות. היא הייתה מאוד פעילה בעירייה ובבחירות.

אנחנו משפחה צנועה, מלוכדת וחמה, אם האחות עדיין בחיים נשמח שתהיה איתנו בקשר.
אחד מהתאומים שנולדו לי קראתי בשם אביב על שמה.

צהלה בן אליעזר