מיכאל וכוכבה צורי

הוריי צורי מיכאל וכוכבה ילידי כפר סקס מפרס עלו מעיראק בעלייה בשנות ה 50 ושיכנו אותם במעברה בחדרה.

נולדה להם ילדה ( הילדה הראשונה שלהם ) וקראו לה מלכה . כשהיתה בת שנתיים וחצי לערך בעת שישנה במעברה הלכה אימי לשאוב מים מהבאר . כשחזרה לבית מצאה כי בקבוק נפט שהיה בבית זרוק על הרצפה. אמי פחדה שאולי הילדה שתתה מהנפט ומיד לקחה את הילדה לקופת חולים בחדרה .

בקופת החולים ביצעו שטיפת קיבה בכל מקרה והמליצו להוריי שיקחו את הילדה לבית החולים רמב"ם לצורך השגחה. עליי לציין כי הילדה לא איבדה את הכרתה והיתה אפילו במצב רוח שמח ורגיל .

הוריי פנו לבית החולים רמב"ם, גם בבית החולים ביצעו שטיפת קיבה לכל מקרה. כשהגיע הערב והחל להחשיך פנו להוריי ככל הנראה אחות ודרשה בתוקף שיעזבו את בית החולים ויחזרו בבוקר. לטענתה, אסור על ההורים לשהות בבית החולים בשעות הלילה. הוריי לא ידעו לקרוא ולכתוב ובקושי ידעו עברית, היו תמימים מאד והאמינו שאסור לשהות בבית החולים בלילה ונסעו לביתם במעברה בחדרה .

חשוב לי להדגיש: הילדה היתה כל הזמן בהכרה, כשהוריי עזבו את בית החולים הילדה נופפה להם לשלום דרך הזכוכית וזאת היתה התמונה האחרונה שהוריי זכרו ממנה.

בשעות הבוקר המוקדמות הוריי הגיעו לבית החולים רמב"ם ושם נאמר להם כי הילדה שלהם מתה בלילה וכבר נקברה בבית הקברות רמת דוד בחיפה. הוריי האמינו וחשבו שכך נוהגים בארץ ישראל הקדושה ופנו לשבת שבעה על הילדה.

לאחר מכן להוריי נולדו עוד 6 ילדים - שלושה בנים ושלוש בנות כשאני הילד הקטן בבית. בשנת 1995 אחרי שנים שבבית לא דיברו על המקרה כי אבי אסר על אימי לשוחח על כך כדי שלא תצטער יותר (מיותר לציין את יסורי המפון שאימי עברה במשך שנים כי סברה שזה באשמתה), ביקשתי מהוריי לספר לנו את הסיפור במלואו. כששמעתי שהילדה לא איבדה את ההכרה והכריחו אותם לעזוב את בית החולים ידעתי שאחותי חיה וכי היא לא נפטרה כשהיתה ילדה, הוריי היו תמימים למדי והיו זוג מתאים במיוחד כדי לשקר עליהם ולגנוב להם את הילדה שלפי התיאורים היתה ילדה יפת תואר. תמונה אין לנו כי אבי ז"ל קרע את התמונה לאחר כשנה כי אימי כל הזמן היתה אוחזת בתמונה ובוכה . אבי אפילו קרא לאחותי על שמה של מלכה כדי שאימי תתחיל לחיות ותחשוב שהיא מתה כבר וצריך להתקדם בחיים (הרשעים האלה עשו עוול גדול להוריי).

ניסיתי לחקור והלכתי לחפש את הקבר, התפלאתי שגוש וחלקה ברמת דוד הם כמאות קברים. בתעודת הפטירה שקיבלנו מבית החולים רמב"ם המצורפת אין רופא חתום וכשביקשתי את הדו"ח ואת מה שכתב הרופא נאמר לי שאין היסטוריה. כשהייתה ועדת חקירה הגעתי עם הוריי (הם כבר אינם בחיים לצערי) נדהמתי בועדת החקירה כי הם ממש ירדו על הוריי מדוע השאירו את הילדה לבד בלילה בבית החולים . התערבתי מיד וניסיתי להסביר לשופט ( אני מאמין שהוא היה משוחד!!!) כי הכריחו את הוריי לעזוב את בית החולים ועליו לחקור מדוע הכריחו אותם לעזוב וזה בדיוק העניין והוא בשלו : הוריך כנראה לא היו מספיק טובים וזנחו את הילדה. אז ועדת החקירה היתה העבודה הכי גדולה על כולנו וגם אם יפרסמו את המסקנות אני לא מאמין שתצא לנו בשורה כלשהיא .

עליי לציין כי בשלב כלשהוא בשנות ה 90 הגעתי לארכיון של הסוכנות ונדהמתי שהמון ילדים אומצו לחו"ל ובעיקר לארה"ב

אחותי האבודה אמורה להיות היום בת 64 לערך ( גם תאריך הלידה בתעודת הפטירה לא ברור לנו כי אנחנו יודעים שהיתה בת שנתיים וחצי לערך שחטפו אותה ובתעודה לכאורה בת שנה וחודש ). היא היתה בהירת עור עם שיער שטיני /בלודיני ועיניים בהירות ירוק/חום

אבנר צורי

כשהוריי עזבו את בית החולים הילדה נופפה להם לשלום דרך הזכוכית וזאת היתה התמונה האחרונה שהוריי זכרו ממנה . אין לנו תמונה שלה, את התמונה היחידה שהייתה אבי ז"ל קרע לאחר כשנה כי אמי כל הזמן הייתה אוחזת בה ובוכה.







נדהמתי בועדת החקירה כי הם ממש ירדו על הוריי מדוע השאירו את הילדה לבד בלילה בבית החולים. התערבתי מיד וניסיתי להסביר לשופט כי הכריחו אותם לעזוב את בית החולים ועליו לחקור מדוע הכריחו אותם לעזוב וזה בדיוק העניין, והוא בשלו :"הוריך כנראה לא היו מספיק טובים וזנחו את הילדה"