מלכה וניסים עודד

לאמא ואבא היו במעברת עין שמר 2 ילדים זכריה בגיל 8 ושרה בת 3. משה נולד במעברה. כשהיה בן 3 היה מעט מקורר יום אחד והאחות אמרה לאמא שלי שהוא חייב ללכת לבית חולים רמב״ם לטיפול אמא הסכימה והלכה לבקר אותו והיה בסדר בשלב מסוים אמרו לה את לא יכולה לבוא הוא נפטר. אמא ביקשה לראות את הגופה והביאו לה בובה, תינוק מוזר, ואמרו הנה התינוק. אמא נדהמה והייתה בהלם. לא זיהתה אותו אך קיבלה את הדין ואמרו לה שבגיל כזה אין קבורה. כשמשה הגיע לגיל גיוס לצבא הגיעו אלינו הביתה ואמרו שהוא עריק וכך גילינו ששיקרו את הוריי. לאחר מכן אילנה דיין עשתה כתבה על החטופים וכל המדינה רעשה אני הבאתי כתב מעיתון מעריב פואיז ראיין את אמא לקח תמונות וגנז את הכתבה ואז היתה ועדת חקירה דיברתי עם ראובן והמשפחה וראובן הלך לועדת חקירה.

לאחר שלוש שנים, בשנת 1954, נולדה לאמא ילדה שנקראה על שם סבתא שלי אסתר נולדה בריאה בבית חולים ברנדס שבחדרה ילדה יפה ולאחר יומיים אמרו להוריי שנפטרה רצו לראות גופה ואמרו לה אין מה לראות ובגיל כזה לא קוברים ואמא שלי האמינה שהיא אכן נפטרה ולאור כל המחדל והפשע הנורא שעשו לילדים אני מאמינה שהיא בחיים.

עיקרי הדברים : 1. בדרך לא דרך מצאתי את מספר תעודת הזהות של משה אחינו 2. בתעודת הזהות לא כתוב נפטר אלא עזב את הארץ. 3. הופעתי בוועדת החקירה בבית אגרון בירושלים ועשרות משפחות תימניות העידו עדות דומה לעדותי. התימני היחידי שהיה בוועדה -אלוף מימון - לא גילה יחס אוהד כלפי העדים ושיתף פעולה עם יתר חברי הועדה. 4. במסקנות הוועדה נכתב כי משה אחינו מת- דבר שהוא לדעתי - שקר וכזב.

אסתר עודד