רבקה גוהרי

הורי, דניאל וזרוואשן (שונה מאוחר יותר לזהבה) גוהרי (שונה אחר כך לגוב-ארי) עלו יחד עימנו לארץ מפרס בפברואר 1950 ושוכנו במחנה עולים בית ליד. היינו 5 ילדים בין הגילאים 3-15. אמי ז"ל ילדה באפריל 1950 שתי תאומות בבית חולים ליולדות בחדרה (איננו בטוחים לגבי שם בית החולים). שתי הבנות נשארו מספר ימים בבית החולים, לאחת קראו רבקה ולשנייה מלכה.

אמא נסעה לבית החולים כל יום כדי להניק את הבנות. באחד מהימים הודיעו לאמי שרבקה נפטרה ושהם קברו אותה. אבי נסע לבית חולים ובקש פרטים, הראו לו ערמה קטנה ואמרו לו ששם היא נקברה, לא קיבלו שום מסמך, על הקבר לא היה כל סימן או שלט. אבא עליו השלום שהיה אדם דתי, כעס מאוד מכיון שהוא לא הבין איך קוברים ילד יהודי בצורה כזאת.

מספר פעמים שאלנו ובדקנו גם במשרד הפנים ואמרו לנו שהתיקים האלו לאחר שנים הם מושמדים מאחר ולא שומרים לאורך שנים רבות בארכיון.

זה רודף אותנו כל החיים, אמא ז"ל לא יכלה לשכוח את הבת שמתה או נעלמה בצורה כזאת. מאחר ושתי האחיות נולדו יחד באותו היום באפריל 1950 נסינו לבקש לפי מספר תעודת הזהות של מלכה למצוא משהו וגם שם לא קיבלנו כל תשובה.

שמי מרדכי גוב-ארי היום אני בן 76, אנחנו חלק מאותה קבוצה שלא יודעת מה קרה עם ילדיה בשנים ההם בארץ ישראל. אולי סוף סוף נקבל תשובה אמיתית וכנה. אולי נזכה עוד בחיינו לראות את רבקה.

אמא נסעה לבית החולים כל יום כדי להניק את הבנות. באחד מהימים הודיעו לאמי שרבקה נפטרה ושהם קברו אותה. אבי נסע לבית חולים ובקש פרטים, הראו לו ערמה קטנה ואמרו לו ששם היא נקברה, לא קיבלו שום מסמך, על הקבר לא היה כל סימן או שלט. אבא עליו השלום שהיה אדם דתי, כעס מאוד מכיון שהוא לא הבין איך קוברים ילד יהודי בצורה כזאת.