דליה ודמיר פוקס

שמי דליה, אני מאומצת ורוצה למצוא את המשפחה הביולוגית שלי.

נולדתי יחד עם אחי התאום בבית החולים ברנדייס בחדרה ב-10.06.1950. הועברנו לויצ"ו בתל אביב ומשם אומצנו בגיל תשעה חודשים על ידי ההורים המאמצים. שמי במקור היה מרגלית, ושם אחי היה דוד. כפי הנראה שם המשפחה היה חסן או חסון, כך נאמר לאמי המאמצת ז"ל.

הורינו המאמצים, ויקטור ומרים פוקס היו ממוצא יגוסלבי ודיברנו איתנו בבית יגוסלבית. הם שינו את השמות שלנו לדליה ולדמיר. גרנו במושב קדרון כחמש שנים ולאחר גיחה קצרה ליגוסלביה עברנו לגור בנהריה, שם גרנו כל חיינו.
אחי ואני בהירים ולא ידענו דבר על עניין האימוץ, למעט תקרית שאני לא אשכח כשהייתה בגן. אמא אחרת עקצה את אמי ואמרה "כמה כיף לראות את הילדים שמחים ונהנים בגן, כשזה הילדים הביולוגים שלך" אמי ענתה והתגוננה והבנתי שם שאולי אני מאומצת.

באופן רשמי ידענו מההורים על האימוץ כשהגענו לגיל תשע ונולדה להם בת ביולוגית להורים (לא אימוץ, אחות ביולוגית). ההורים שלנו הדגישו כמה שאנחנו לא מהדם שלהם.

למרות הכל, כשבגרנו החלטנו לא לפתוח את הנושא כל עוד ההורים המאמצים בחיים כדי לא לפגוע בהם.

כיום אני מתגוררת בעכו עם משפחתי, יש לי שני בנים, וגם נכדים בלי עין הרע. אחד הנכדים חלה במחלה ששכיחה אצל בני העדה התימנית, אבל גם נמצאת אצל טוניסאים וקווקזים- פנילקטונוריה.

לפני שנים פניתי לשירות למען הילד בירושלים ושם סירבו להוציא עבורי מידע. שאלו בפליאה מה בכלל אני מחפשת את משפחתי הביולוגית ואמרו לי שאין בכלל תיק. הגיעה נציגה במיוחד אליי לצפון כדי להסביר את זה.

בשנת 1996 הצלחנו להוציא תעודות לידה, בגלל שזה נדרש לצורך תהליך אזרחות של אחי דמיר שמתגורר בפלורידה, ארה"ב. התעודה קיימת אצלנו ושם נרשמו הוריי המאמצים כהורים הביולוגים משום מה.

דליה איזראלוביץ (פוקס).

כשביקשתי לפתוח את תיק האימוץ שאלו בפליאה מה בכלל אני מחפשת את משפחתי הביולוגית ואמרו לי שאין בכלל תיק.







אחד הנכדים חלה במחלה ששכיחה אצל בני העדה התימנית, אבל גם נמצאת אצל טוניסאים וקווקזים- פנילקטונוריה