אסתר ברוך

הוריי, רחמה ומורד ברוך, הגיעו לארץ בשנת 1950 דרך שער עלייה. כולנו נולדו בארביל, עיראק, שישה ילדים: אחי הבכור זכאי ז"ל (מאוחר יותר נהרג במלחמת ההתשה), יהושוע, לטיפה (אהובה), אשר, אני נרג'ז ואחי הקטן בצלאל. לאחר שנה אמא שלי ילדה בת, בשנת 1951, בבית חולים הסקוטי על שפת הים בטבריה. הם אמרו שמתה בלידה, לא הראו גופה, לא נתנו תעודת פטירה. באותה תקופה היינו גרים כל המשפחה במחנה ה' איפה שהיום זה האזור ליד המשטרה, גרנו שנה אחת באוהל ואחר כך כמה שנים בצריפים. אני, נרג'ז (נרקיס) הייתי בת שש ואני זוכרת הכל.

אחרי שנלקחה מאיתנו הילדה השביעית, אמי ילדה שוב בת בערך ב 1953 אסתר שמה, חודש ימים הייתה בבית, ג'ינג'ית יפה, בריאה עם לחיים אדומות. באותם ימים הסתובבה אחות טיפת חלב שהסתכלה עליה והודיעה שיש לה נזלת ושהיא חולה. כך היא נלקחה לבית דוד/בית חולים דוד. יום אחרי האשפוז, הגעתי בעצמי לבקר עם אמי, אמרו לנו שהיא מתה. שוב פעם, אין גופה, אין תעודת פטירה.

אמי לא שכחה את הילדות שלה לעולם וגם אני לא. אני זוכרת את המקום בו נלקחה אסתר ועד היום כשאני עובר תשם אני מתרגשת ונעצבת.

כשנולדה לאחי בת לפני שלושים שנה, אמי ביקשה שנקרא לה אסתר.

נרג'ז (נרקיס) ברוך - יוחנן

באותם ימים הסתובבה אחות טיפת חלב שהסתכלה עליה והודיעה שיש לה נזלת ושהיא חולה. כך היא נלקחה לבית דוד/בית חולים דוד







כשנולדה לאחי בת לפני שלושים שנה, אמי ביקשה שנקרא לה אסתר.