אסתר ואברהם מדר

כנכדה, תמיד סבתא נהגה לספר לנו שהיתה לה עוד ילדה שמתה/נחטפה/ נעלמה.

וכהשתבגרנו וגדלנו הנכדים התחלנו לשאול גם את ההורים שלנו על הילדה הזאת שסבתא תמיד דיברה עליה ולאט לאט הבנו שגורלה לא ידוע, הילדה האבודה שסבתא חולמת לפגוש.

כשבגרתי התחלתי לשמוע במסגרות הלימוד באולפנה בה למדתי על עוד סיפורים דומים מאוד שקרו כמו לסבתא.

וגם כאשר הגעתי לשערי האקדמיה בתואר הראשון חברה סיפרה על ילד שחטפו לסבתא בעת הלידה...

לאט לאט התמונה מתחילה להתבהר ואני מבינה שנעשה פה עוול היסטורי בקום המדינה.

סבי וסבתי מצד אמי עלו בשנת 1949 מהעיר ג'רבה ליד תוניס.
הם עלו באוניה של הסוכנות היהודית בשם "תאדור הרצל", לכיוון ארץ ישראל, שם באוניה הם חגגו את ליל הסדר .
בנגיעם ארצה העבירו אותם למחנה עולים הנקרא "שער העליה" בחיםה ולאחר מכן לבית ליד ולאחר מכן ליבנאל ולאחר מכן למושב עלמה ומשם לבאר יעקוב, ולבסוף עבור למושב ברכיה בדרום ליד אשקלון.
סבי ז"ל היה בין החלוצים שעסקו בבנית המשוב והחקלאות.
סבי ז"ל אברהם מדר היה סופר סת"ם שוחט כותב מזוזות תפילין וספרי תורה.

סבי וסבתי התגררות במושב עד שנת 67 , וחודש לפני מלחמת ששת הימים עברו להתגורר בבאר שבע.

בשנת 57 סבתא הגיעה לבית החולים קפלן ללדת את הילדה 5 שלה.
היא הגיעה לבית החולים יחד עם סבי ז"ל .
וכאשר היאמ יחדה לקחו את התינוקת, וכאשר היא שאלה את האחיות היכן היא אמרו לה שהיא חולה מאוד .
סבי אברהם היה מאוד תמים ענו וצנוע ולא ידע כיצד להתנהל מבחינה בירוקרטית.
כאשר הן באו לצאת מבית החולים בידים ריקות, סבי שאל היכן הילדה? ונאמר לו שהיא נפטרה.

לא נמסר להם עד היום תעודות פטירה או מסמך.

סבי ביקש ללכת לקבור את הילדה.
ונאמר לו שקברו אותה כבר.

לפני מספר ימים הגעתי לביקור אצל סבתי, וביקשתי ממנה לגולל בפניי את הסיפור על הילדה האבודה.

הסברתי לה שעכשיו אוספים עדויות ממשפחות רבות שחוו בדיוק את מה שהיא חוותה,
וביקשתי את רשותה לצלם בווידיאו את הסיפור שלה בכמה מילים.

סבתי כיום אינה בריאה , היא משותקת עם כיסא גלגלים ונמצאת יחד עם עובדת זרה מסורה שמטפלת בה.

מבחינת זיכרונה קשה לה לזכור דברים מהעבר , היא מאוד התאמצה והתרגשה לספר לי.

לפני צילום הווידאי סבתא היתה מאוד נסערת מבחינה רגשית.
היא בכתה והיה לה מאוד קשה להיזכר באירוע הקשה שבו נלקחה לה תינוקת מיד לאחר הלידה.

כנכדתה כמובן ניסתי לעודד אותה שאולי בזכות הסרטון נמצא לה את בתה.
חיבקתי אותה והרגעתי אותה.

כולי תקווה שאכן איסוף העדות הנרחב יעשה תיקון לעוול הנורא שנעשה פה במדינה.

אני מודה מאוד לאנשים שפועלים למען מטרה חשובה זאת.

בשורות טובות.

הילה בן גיגי

כנכדה, תמיד סבתא נהגה לספר לנו שהיתה לה עוד ילדה שמתה/נחטפה/ נעלמה. כהשתבגרנו וגדלנו הנכדים התחלנו לשאול גם את ההורים שלנו על הילדה הזאת שסבתא תמיד דיברה עליה ולאט לאט הבנו שגורלה לא ידוע, הילדה האבודה שסבתא חולמת לפגוש.







לפני צילום הווידאי סבתא היתה מאוד נסערת מבחינה רגשית.
היא בכתה והיה לה מאוד קשה להיזכר באירוע הקשה שבו נלקחה לה תינוקת מיד לאחר הלידה.

כנכדתה כמובן ניסתי לעודד אותה שאולי בזכות הסרטון נמצא לה את בתה. חיבקתי אותה והרגעתי אותה.