ברכה ויוסף ערמי

הסיפור המשפחתי שלנו קצת מורכב. סבא וסבתא שלי, ברכה ז"ל ויוסף ערמי, עלו לארץ בשנת 49 וגרו תחילה בדיר אבן ליד ירושלים ובשנת 51 עברו לבית דגון.

הם הביאו לעולם 13 ילדים. 6 מהם חיו ו7 נעדרים ונאמר להם שנפטרו. סבא וסבתא האמינו שחלק מהילדים אכן נפטרו כי היו פגים אך הם לא קיבלו תעודות פטירה, ציון קבר או גופה לקבורה עבורם (סבתא לעולם לא האמינה כי כולם נפטרו ולפני מותה ביקשה את הילדים) .

עבור שניים מהילדים הגיע צו ראשון וביקור של משטרה צבאית שחיפשה אחריהם בבית המשפחה. בנוסף הגיעו גם פתקי בחירות ומסמכים אחרים שהצביעו כי הם חיים. לכן, דודתי גילה הגישה תלונה לועדת החקירה האחרונה עבור שניים מהילדים: דניאל וברוריה.

מקריאה של המסמכים עולה כי 4 מהילדים מוזכרים בהם. ישנן סתירות רבות בין המסמכים.

דוגמא בולטת עולה מסיכום הועדה בעניין ברוריה. בעמוד אחד מצויינים בפירוש 3 תאריכי פטירה שונים ובהמשך הקריאה עולה אף תאריך רביעי. תיאור הרופא באחד המסמכים מעלה סברה הגיונית שמא היו למשפחה זוג תאומות שאושפזו יחד באותו מוסד לטיפול באם ובילד של ויצו"ו בתל אביב.

מהמסמכים עולים תיאורים גזעניים בתיאור הילדות כגון במסמך של ד''ר טצנר משנת 57 כתוב: "2 הילדות היו דומות זו לזו באופן יוצא מהכלל. לשתיהן היה עור כהה מאוד... משתיהן גם כשהיו נקיים (טעות במקור) נדף ריח רע ומסויים שהורגש מאוד לכל המטפלות. שתיהן עשו רושם בלתי נורמלי".

מכתב אחר מאותו מוסד מתאריך 17.6.55 מדבר גם כן על כך שהיו שתי אחיות מאושפזות במוסד, אחת מהן ברוריה, ומציין כי נשלחו 2 הודעות להורים לבקר אותה ולאחר מכן הודעה על כך שהיא נפטרה. כך שאין לנו מושג האם הן אכן היו תאומות, אושפזו למשך שנתיים ומעלה או שמדובר ב4 בנות שונות.

שרון ערמי