אברהם ושרה שמעון

חטיפת הילד: " הריתי בשני. ילדנו את השני וקראנו לו יוסף. גדל קצת עד גיל עשרה חודשים- שנה ובאנו לישראל. הגענו לראש העין. בראש העין באה האחות ביקשה ממני את הילד. תביאי אותו, זה חורף, את ילדה קטנה את לא יכולה לטפל בו. היא לא רצתה להשאיר אותו בבית כי חורף וקר, אז היא ביקשה שאני אביא אותו. והאחות הייתה בינת העוזרי והאח בין הבדיחי. הם עוד משלנו, מצנעא. לקחו אותו .

היא לקחה אותו לבית תינוקות, עוד היה בריא ושלם. בדיוק באה בבוקר, כל שלוש שעות הלכתי להביא לו לינוק. בתשע בלילה הלכתי והילד לא היה שם.

היה לנו אוהל ובתים היו חפצים, בתים ארוכים כמו של הצבא.

הלכתי והילד לא היה שם, בכיתי, צרחתי, צעקתי. האחות אמרה שלקחו אותו לבית החולים לתל השומר, אמרה היה לו חום.

למחרת הלכנו לתל השומר, משאית מלאה. היו דוחפים לנו שקית לחמניות, שתייה, חלבה וריבה. הלכנו לשמה... עולים חדשים, לא מבינים עברית, לא כלום ולא שלחו אף אחד אתנו, חוץ מהנהג. לכי לשבור את הראש שלך עם הנהג לבד. לא מצאנו אף אחד. היינו נכנסים לחפש ולא מצאנו כלום. אף אחד. חזרנו הביתה, סבא שתק ואני בוכה והמשכנו "לעיש" ( לחיות ). אמרו אולי מת, אולי חי, אולי פה אולי שם, בסוף בלוף הכול, רימו אותנו.

עברנו מראש העין לירושלים לתלפיות, על יד קטמון, לבית עולים. היה לנו צריפים שמה. הגענו עם הדוד יחיא ועם כל המשפחה היינו עולים חדשים. וישבנו, אכלנו בכרטיס שלו כמה זמן. סימן שלא מת, לא לקחו את הכרטיס שלו. למשל כשנסענו לירושלים, נסענו כאילו אברהם, שרה ויוסף, שלושה. אכלנו בכרטיס שלו, היינו לוקחים בכרטיס אוכל והיינו כמה זמן בירושלים.

זה קרה להרבה אנשים, בגלל זה היה בעיות. אני יודעת שהוא חי, נתנו לי לצבא( צו גיוס) בשבילו. יש לי הרגשה מלאה שהוא חי. היינו מקבלים מכתב, הייתי אומרת הנה המכתב מיוסי, סתם סתם.

בס"ד

היינו הולכים לוועדות כמה פעמים בירושלים, הלכנו ארבע פעמים, דיבורים מה דיבורים, לא עזר כלום. בסוף שום דבר. אמרתי לשופט איך אנחנו פה שלושה ואמרו הילד מת? מה השופט יגיד. שופט נגד שופט ?! הוא יכסה באיזה צורה. הוא אמר אני לא יודע. אמרנו לו מה זה לא יודע?! לקחנו את הכרטיס שלו, עובדה שהוא חי.

פעם אחת אמרה האחות שהיו באים אשכנזים לשבת ליד המיטות, כאילו נותנים הם צעצועים ודברים. רואים איזה ילד בריא ושלם, נותנים כסף לאחראי שמה והולכים. לוקחים את הילד והולכים, זה בלוף עשו לנו.

התקשר אלי מישהו מתל השומר, הוא שאל אותי אם זה יוסף בן אברהם שמעון הלוי או יוסף איבן שמעון. אבל לא לקחתי את הטלפון שלו. פעם נוספת הוא התקשר ושאל אם הילד בן שנה או בן 11 חודש. אמרתי לו זה לא משנה שנה או אחד עשרה חודש. חודש אחד זה אותו דבר, נתנו לנו הוועדות חלקה בפתח תקווה של הקבר.

אני מתגעגעת אליו, אני יש לי חוש שהוא חי, יש לי חוש. הוא באיזה מקום. הוא חסר לי אבל אין לי ברירה. "

מתוך ראיון שנעשה לפני כ 6-7 שנים לכבוד יום הולדתה השמונים של סבתי שרה ז"ל, שנתיים לאחר מכן היא נפטרה . תמיד דיברה על יוסף , כי הוא חי...

לאחר פטירתה הוצאנו ( המשפחה) ספר לזכרם של סבי וסבתי ז"ל. קטע שסיפרה סבתי ז"ל על בנם יוסף שמעון שנעלם)

סבי וסבתי אברהם ושרה שמעון ז"ל לבית הלוי עלו ארצה מתימן (צנעא) בשנת 1949 יחד עם יוסף הבן בהיותו בן 10-12 חודשים. זמן קצר לאחר כניסת המשפחה למחנה ראש העין, יוסף התינוק הועבר לבית תינוקות וסבתי שרה ז"ל באה להניקו בכל כמה שעות בכל יום. משהגיעה לבית התינוקות יום אחד נאמר לה על ידי האחות שהתינוק יוסף הועבר לבית החולים תל השומר מכיון שחש ברע.

סבתי נסעה לבית החולים עם מס' אימהות שחיפשו את ילדיהן אך לא מצאה את יוסף. היא פנתה לאחות בית התינוקות וזו אמרה לה כי יתכן שיוסף נפטר. סבי וסבתי ז"ל לא ראו גופה או חלקת קבר.( ראה סיפור חטיפת הילד ע"י סבתי שרה ז"ל) סבתי ז"ל מספרת כי במהלך שנה עוד השתמשו בכרטיס של הבן לקבלת אוכל... אז אם יוסף היה נפטר היה צריך להיות איזה רישום והיו לוקחים להם את הכרטיס של האוכל.. לימים סבתי קיבלה גם צו גיוס על שמו של יוסף.. סבתי בתמימותה שלחה את הצו בחזרה. כמו כן, שלחה את כל המסמכים שהיו ברשותה לוועדת שלגי בניהם גם הייתה תעודת עולה של הילד. בסיכום של ועדת חקירה ממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנת 2001 שנשלח לסבי וסבתי ישנם דברים סותרים, פעם אחת כתוב שבידי הועדה יומן כניסה לבית החולים שממנו עולה כי אברהם דוד בן שמעון יוסף נפטר ביום 12.10.49, זה אינו השם של הילד... סיבת המוות דלקת מעיים ודלקת בשריר הלב. במקום אחר נכתב שישנו גיליון חולה המציין כי אברהם בן דוד שמעון יוסף נפטר בהיותו בן 8 וחצי חודשים. גם כאן השם לא נכון וגילו של הילד אינו נכון. בסעיף אחר מצוין שבידי הועדה פנקס פטירות ובו כתוב כי יוסף אברהם נפטר מתשישות ודלקת ריאות. גם כאן השם לא נכון ויש סתירה בנסיבות המוות, לפני כן צוין שנפטר מדלקת מעיים ודלקת בשריר הלב, וכאן מתשישות ודלקת ריאות.

עוד נכתב שבפני הוועדה ישנו רישיון קבורה... והובא לקבורה בפתח תקווה,איך יתכן שיש רישיון קבורה אם ההורים לא ידעו על כך ולא קברו את ילדם. ועוד נכתב שהילד נפטר מדום לב תשישות ופגיעה בריאות.. שוב יש סתירה בעניין סיבת המוות. בנוסף נכתב שהילד הובא לקבורה בחלקת הילדים בבית העלמין סגולה בתאריך 13.10.49, בחלקת ילדים שורה א' קבר מס' 41... איך יתכן שסבי וסבתי לא היו נוכחים ואף אחד לא הודיע להם שבנם מובל לקבורה.. סבי וסבתי לא ישבו אפילו שבעה.. הם לא ראו גופה ולא חלקת קבר. לימים ... דודיי ודודותיי בהיותם מבוגרים בניהם אימי נסעו לבית העלמין בסגולה ולא מצאו שם שום חלקת קבר עליה מדובר לפי מסקנות הוועדה , יש לציין שגם לא היה מצוין אף שם.

אודליה שוקרון

פעם אחת אמרה האחות שהיו באים אשכנזים לשבת ליד המיטות, כאילו נותנים הם צעצועים ודברים. רואים איזה ילד בריא ושלם, נותנים כסף לאחראי שמה והולכים.