ההורים שלי שרה ומשה אבורפאל ז"ל (לימים אחרי שצחקו עלינו על שם המשפחה הזה, עיברתנו לרפאל) עלו מפרס לקסטל בירושלים, עם כל המשפחה המורחבת, סבתי מרים ועוד קרובים. הם עלו גם עם הבכור מושולו, בן חמש שנים שנכנס לו מסמר לרגל. אמא לא ידעה לדבר טוב עברית ולא הצליחה להסביר טוב בבית החולים מה נכנס ואיפה. הילד הושאר לאשפוז לצורך טיפול, למחרת הגיעה ואמרו לה שהילד נפטר.

הילד השני, שמעון, היה בן שמונה חודשים עם שלשולים, נשאר לאשפוז בבית חולים. גם במקרה הזה אמא באה אחרי זה ואמרו לה שהילד מת.

ההורים שלי תמימים ולא הבינו כלום והאמינו. בשני המקרים לקחו את אבא שלי וסבתי, אמא שלו שרה בבאי ז"ל, לקבור את הילד. בשני המקרים הציגו להם קרטון והם לא העזו לפתוח. לא חשבו לשאול איך ילד בן חמש נכנס לקרטון.

לקחו אותם לקבור את הקרטונים בהר המנוחות והכל היה תמוה.

אבא שלי היה עובד באותה תקופה בירושלים בסלילת כבישים. אמא שלי עבדה בניקיון, עבדה קשה,
אחרי ירושלים הם עברו לשכונת "התקווה" בתל אביב. בכסף שאמא חסכה מהניקיון היא קנתה ספרי תורה על שם שני האחים האלה שנעלמו.
עד היום הם נמצאים בבית הכנסת הגדול ב"יד אליהו" ברחוב נגבה.

אמא שלי נפטרה בשנות התשעים שלה, ולא שכחה אותם יום אחד מחייה. כל הזמן דיברה עליהם.

לקחו לנו שני אחים כשרק הגענו לארץ, בהמשך נפטרו לי שני אחים לאחר שאמא נפטרה.

רחל פרטוש ממשפחת אבורפאל,

גבעת שמואל